הקרן הישראלית למען דמוקרטיה

הדמוקרטיה בישראל מצויה בשנים האחרונות במשבר עמוק ומתמשך: עקרון הפרדת הרשויות ומנגנוני הפיקוח והבקרה על הרשות המבצעת נמצאים תחת לחץ, מהלכים לריכוז כח אצל הדרג הפוליטי מעצימים את תחושת השסע והקיטוב, והשיח הציבורי נעשה רווי דה־לגיטימציה והפחדה.

המשבר הנוכחי הוא ביטוי לכשלים מבניים שלא טופלו היטב עשרות שנים. אלה אינם בעיות של אדם או ממשלה מסוימים, אלא של כללי משחק ומבנים: באין חוקה ובלעדיה עיגון חוקתי מספק, כל רוב מקרי יכול לבצע שינוי עומק ללא הסכמה רחבה; ריכוזיות יתר משאירה הכרעות רבות מדי בדרג הארצי ומחלישה את יכולת הביצוע המקומית; ומנגנון הייצוג מעודד פוליטיקת זהויות מפלגת על חשבון היכולת להגיע להסכמות בנושאים שעל סדר היום האזרחי. זה ניכר ביומיום – מרפורמות הכרחיות שתקועות מכיוון שתלויות במשחק סכום-אפס בין שרים בירושלים, ועד העסקת מורים או הגדלת תדירות קווי אוטובוס שמותנים באישורים ארציים. התוצאה היא תחושת חוסר השפעה, עייפות ופסיביות, זליגת כישרונות ופגיעה ביציבות החברתית והכלכלית. עם זאת, קיימים בישראל נכסי יסוד משמעותיים: חברה אזרחית חזקה ומגוונת, מחאה אזרחית רחבה נגד מהלכים שנתפסים כפוגעים בדמוקרטיה, תקשורת חופשית יחסית, ואיים של עצמאות ועשייה - באקדמיה, בהייטק, ברשויות המקומיות וביזמוּת האזרחית. הקרן קמה כדי לתרגם את הכוח הזה לתיקונים מבניים בני־קיימא.